לפעמים אני נשאלת "אילו יכולת לחיות את חייך מחדש, מה היית עושה אחרת?" קראתי גם כמה מיילים בנושא, והסכמתי עם העצות שבהם. ובכל זאת, עד כה הייתי עונה תשובות כגון, "לא הייתי עושה אחרת, חיי הובילו אותי למי שאני ומה שאני היום, וכך כנראה היו אמורים הדברים להיות". באמת, אני שלמה עם כל מה שהיה בהם, עם התקופה, המקום, האנשים, הארועים הנעימים מחד והמלמדים והמצמיחים מנגד. אינני אדם שמסתכל אחורה בזעם. אני שמחה עם כל שנת חיים שנוספת לי, כי עימה באים עוד ניסיון ועוד חוכמה. אבל לו באמת באמת יכולתי לשנות משהו בתסריט הזה, בטרם הבנתי שהמושכות בידי, הייתי מבקשת מהורי לגדל אותי עם הרבה בטחון. לנסות ולהתנסות. להאמין ביכולותיי ובעולם. לדעת שאני טובה בדיוק כפי שהנני ואהובה על אף ולמרות ובגלל! הייתי רוצה שתוטבע בי האופטימיות והאמונה שהכל יהיה בסדר, בעצם, שהכל כבר בסדר, השאלה היא רק איך אני מפרשת את הדברים. והייתי רוצה שאת הפרשנות הזו ילמדו אותי כחיובית בברירת המחדל שלי. אז תודה להורי שגידלו אותי כך, שאחפש ואלמד לעשות זאת עבור עצמי (קצת באיחור), עבור בנותיי ואעזור להעביר את הידע והכלים, לכל מי שרק ירצה ללמוד.
לשיתופים קודמים 
