עוד רגע זה נגמר. איימת ההורים. חרדת האמהות. הסיוט של העבדים המודרניים. הילדים שלנו יחזרו למצבם הטבעי: שינה בזמן, קימה בזמן, ריבים בין אחים בשעות אחר הצהריים בלבד, בקיצור סדר יום, והשליטה תוחזר. שניה לפני, סיכום קטן של מה גיליתי החופש. נתחיל מהטוב: גיליתי שאפשר ליהנות מאוד עם הילדים גם כשאין תכנון מוקדם, וגם אם אין פעילות שעולה סכום לא ראציונלי של כסף. סתם ככה בבית, בלנקות יחד, בלהתפנק יחד, בלהתאמן על תרגילי חשבון או לבשל ארוחת צהריים נחמדה. גיליתי שבעלים יכולים להיות יעילים מאוד בלתפעל את הילדים כשהם יודעים מראש מתי המשמרת שלהם, ואם הם מתפנים לפעילות מהתחייבויות אחרות. גיליתי שכשאני עצמי לא מצפה להספיק תוך כדי כל מיני דברים, אלא מנצלת את הזמן עם הילדים כשאני איתם ומנצלת אותו בעבודה כשמתאפשר לי, הלחץ יורד ובאמת אפשר ליהנות.
גיליתי גם, לצערי לא לראשונה, שמערכת החינוך וקבלת ההחלטות במדינה שלנו קצת לוקה בחוסר עדכון. כי מה שהתאים לפני 40 שנה - חופש ארוך ארוך, כשאי אפשר היה ללמוד בכיתות חמות, כי לא היו מזגנים, כשאמהות יכלו לשלוח ילדים לשחק יחד למטה עד ארוחת הערב, בלי פיקוח 1:1 של הורה מלווה, כשילדים נהנו שעות מקלאס ו-5 אבנים, כשקייטנה עלתה כמו חוג ולא כמו רכב היברידי... אולי צריך לעבור רענון.
אסיים בכמה טיפים קטנים.
נסו להחזיר את הילדים לשגרה כשבוע לפני סוף החופש. להרגיל לשעות ולסדר יום, להפגיש עם חברים ואפילו להחזיר שגרת קריאה או תרגול כשעה בבוקר.
לפני סיום של משהו שאנחנו מחכים לסופו, יש נטייה לאבד את הסבלנות. דווקא בסוף. נסו להתגבר ואת כל ה"אוף" וה"שייגמר כבר" לומר בחברת המבוגרים בלבד ולא אל מול הילדים. ככה, שתהיה להם הרגשה טובה עד הסוף. מגיע להם.
שדרו להם שמחה והתרגשות לקראת שנת הלימודים, הזכירו בפניהם את כל הדברים הנחמדים שיש בבית הספר, ואפילו שתפו בחוויות נחמדות שזכורות לכם כתלמידי בי"ס (בהנחה שיש כאלו) שיתמלאו גם הם בהתרגשות.
שתהיה שנה נהדרת!
לשיתופים קודמים
